מה קורה עם מערכת המשפט? הסבר בשפה פשוטה

בדרך כלל הבלוג שלך מיועד לעורכי דין שרוצים לשפר את הכתיבה המשפטית שלהם. אז למה את כותבת פוסט שמיועד לציבור הרחב?

כי חלק מהמטרה שהבלוג הזה מנסה לקדם היא שמה שקורה במדינה צריך להיות מובן לציבור. בימים האחרונים אני שומעת הרבה סיסמאות: "דמוקרטיה היא שלטון הרוב", "השופטים שלנו ממנים את עצמם", "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עבר ברוב של 32 ח"כים בלבד" וכו' וכו'. בכל הסיסמאות האלה יש מן האמת, שזה מצד אחד מצוין, אבל מצד שני – "מן האמת" זה גם בדיוק מה שהן: אמת חלקית.

אז בקצרה: אני כותבת את הפוסט הזה כדי שיהיה בנמצא טקסט פשוט, שמסביר את רוב הנושאים האלה קצת יותר לעומק אבל גם בצורה ברורה ובהירה – כך שכולנו נוכל לחשוב ולהתווכח עליהם כשבידינו יותר מאמת חלקית בלבד. אזהרה קטנה: הפוסט קצת ארוך, אבל ניסיתי לקצר אותו ככל האפשר מבלי לפגוע באיכות ההסבר.

אמת חלקית #1: דמוקרטיה היא שלטון הרוב

אוקיי, אז בואי נתחיל בבייסיק: דמוקרטיה היא שלטון הרוב. מה "אמת חלקית" בכך?

דמוקרטיה היא אכן שלטון הרוב: הרעיון הבסיסי הוא שהיא משקפת את רצון העם. היות שבעייתי להתחשב בכל הרצונות הפרטיים של 9,364,000 ישראלים, אנחנו בוחרים מתוכם 120 נציגים – חברי כנסת – שעושים את זה בשבילנו. הרוב מתוך אותם 120 (כלומר לפחות 61) מצליח בדרך כלל להעביר את החוקים שהוא מעוניין בהם (כי יש לו רוב בכנסת) וגם מקים ממשלה שמנהלת את המדינה בפועל.

אבל שלטון הרוב לבדו אינו יוצר דמוקרטיה אמיתית (מה שמשפטנים נוהגים לכנות "דמוקרטיה מהותית") – כי דמוקרטיה נחשבת לאמיתית רק אם היא מגינה גם על זכויות המיעוט. למה הכוונה? ובכן, אילו דמוקרטיה אכן הייתה אך ורק רצון הרוב, אותו רוב יכול היה למשל להחליט (וזאת דוגמה מפורסמת) להוציא מחר להורג את כל הג'ינג'ים בישראל. עכשיו, כולנו מיד מרגישים אינסטיקנטיבית שיש משהו לא בסדר – לא בדיוק דמוקרטי – בחוק שמחייב להוציא להורג את כל הג'ינג'ים. וזה בדיוק העניין: דמוקרטיה היא לא רק רצון הרוב; דמוקרטיה גם מגינה על המיעוט/ים שלה מפני עריצות הרוב.

אז לסיכום הנקודה הזאת: "דמוקרטיה היא רצון הרוב" זו אומנם אמת – אבל אמת חלקית בלבד.


לקריאה נוספת בבלוג "משפט פשוט":


אמת חלקית #2: פסקת התגברות תאזן את יחסי הרשויות

אז איך דמוקרטיה מגינה על זכויות המיעוט?

שמעתם פעם את המונח "הפרדת רשויות"? אז כאן זה נכנס.

ההנחה הפסיכולוגית הבסיסית היא שכוח רב מדי משחית את אלו שמחזיקים בו – הנחה שלצערנו ההיסטוריה נוטה להעיד שהיא נכונה. לכן הרעיון בהפרדת רשויות הוא לחלק את הכוח השלטוני בין מספר גורמים שיאזנו ויבלמו זה את זה ("איזונים ובלמים"): רשות שמחוקקת את החוקים (בישראל – הכנסת), רשות שמבצעת פעולות בהתאם לחוקים האלה (בישראל – הממשלה) ורשות שמוודאת שכולם (כולל הרשויות עצמן) מתנהלים בהתאם לחוקים (בישראל – בתי המשפט). אם נחזור למשל לדוגמה של הג'ינג'ים – אילו הרוב בכנסת מסוימת היה חס וחלילה מחוקק חוק כזה, הרשות השופטת הייתה פוסלת אותו בנימוק שהוא נוגד זכויות אדם בסיסיות (בעיקר את הזכות לחיים) ולכן הוא לא חוקתי.

מה זה "לא חוקתי"?

בדמוקרטיות חזקות ויציבות יש לרוב משהו שנקרא "חוקה": סט של עקרונות יסוד שהתקבלו בהסכמה רחבה, ושמשקפים את הערכים שחשובים במיוחד לאותו העם. לא לכל עם חשובים אותם ערכים – לדוגמה, חוקת ארצות הברית מגינה בין השאר על זכותו של האזרח האמריקני לשאת נשק. אז אם פתאום הרשות המבצעת בארצות הברית תרצה לאסור על מישהו לשאת נשק מבלי שתהיה לה סיבה טובה לכך, או שהרשות המחוקקת תרצה מעכשיו לאסור על נשיאת נשק באופן כללי – הרשות השופטת תבוא ותגיד: רגע! לא כל כך מהר! אתן מפרות את "כללי המשחק" (=החוקה) שקבענו מראש בהסכמה רחבה, ולכן ההחלטה שלכן לא חוקית ודינה להיפסל.

במילים אחרות, מה שלמעשה שולט ברוב הדמוקרטיות החזקות זו לא אף אחת מהרשויות אלא החוקה – "כללי המשחק" – עקרונות יסוד שנקבעו מראש על בסיס הסכמה רחבה בין כל חלקי העם.

אז ברור שחייבים פסקת התגברות – אחרת המילה האחרונה היא תמיד של הרשות השופטת!

נכון, פסקת התגברות תאזן את המצב ותגרום לכך שהמילה האחרונה לא תהיה בידי הרשות השופטת, מכיוון שפסקת התגברות תאפשר לכנסת "להתגבר" על פסילת חוק של בית המשפט ולחוקק אותו מחדש. הרעיון הזה בבסיסו לגיטימי – אבל הבעיה היא שהרפורמה שמוצעת כעת מאפשרת לכנסת לחוקק את החוק הזה מחדש ברוב של 61. מדובר ברוב שכל קואליציה בישראל מחזיקה באופן אוטומטי, ולכן גם אם בית המשפט יפסול את החוק שמחייב את הרג כל הג'ינג'ים, או חוק שאוסר על קיום יחסים הומוסקסואליים, או חוק שאוסר על נשים לצאת לעבודה – כנסת ישראל תוכל פשוט לחוקק אותו מיד מחדש.

לכן אפשרות הגיונית יותר היא לחוקק פסקת התגברות שתאפשר לכנסת להתגבר על פסילת חוק של בית המשפט ברוב מיוחד – למשל רוב של 65 או 70 חברי כנסת. רוב כזה יעיד על הסכמה רחבה (או לפחות לא ממש צרה) שתכלול בדרך כלל גם את המיעוט – ולכן תקטין את הסיכון לחקיקת חוקים שיפגעו בו.

אמת חלקית #3: הרשות השופטת שולטת בנו

אבל רגע, יש פה בעיה בסיסית יותר: מה פתאום הרשות השופטת בישראל יכולה לבטל חוקים ולפסול החלטות ממשלה? הרי בישראל בכלל אין לנו חוקה!

וואו, הגענו לאחת הסוגיות הנפיצות ביותר שבבסיס הרפורמה המשפטית המוצעת. כדי להבין את האמת שבטענה הזאת, צריך להכיר את הרקע.

עם קום המדינה התוכנית הייתה לחוקק חוקה, אבל היו כל כך הרבה חילוקי דעות לגבי עקרונות היסוד שייכללו בה שבסופו של דבר הושגה "פשרת הררי": לפי הפשרה, הכנסת תחוקק "חוקי יסוד", ובסופו של דבר – במועד לא מוגדר כלשהו בעתיד – חוקי היסוד האלו יאוגדו לכדי חוקה.

רוב חוקי היסוד שלנו עוסקים במוסדות המדינה (חוק יסוד הכנסת, חוק יסוד הממשלה, חוק יסוד נשיא המדינה וכו') – אבל בתחילת שנות ה-90 הכנסת חוקקה לראשונה שני חוקי יסוד שמגינים על זכויות אדם: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. בשלב הזה הרשות השופטת עשתה מעשה שהוא שנוי במחלוקת עד היום: היא החליטה להתייחס לשני חוקי היסוד האלה כחוקה, ומכאן לקחה לעצמה את הסמכות "להגן על הג'ינג'ים" – כלומר, לבטל חוקים הפוגעים בזכויות שחוקי היסוד האלה מקנים. ומעבר לכך, הרשות השופטת החלה גם לפרש את החוקים הללו ככוללים זכויות ועקרונות שלא נכללו בהם במפורש, ושאין עליהם בהכרח הסכמה רחבה (עקרון השוויון למשל).

האם מה שהרשות השופטת עשתה היה לגיטימי? אולי כן, אולי לא; כאמור, הסוגיה הזו שנויה מאוד במחלוקת. יש הטוענים שהמהלך הזה (המכונה "המהפכה החוקתית") נעשה בחוסר סמכות על ידי הרשות השופטת והיה הדבר הגרוע ביותר שקרה למדינה; מנגד יש הטוענים שסעיף 8 לחוק היסוד עצמו מסמיך את הרשות השופטת לבטל חקיקה הפוגעת בו, ושממילא הרשות השופטת מילאה ואקום מסוכן שנוצר כתוצאה מכך שאין לנו חוקה שתגן על זכויות האדם והאזרח.

בשורה התחתונה אני חושבת שאפשר להסכים שהמצב הנוכחי לא אידיאלי – בין השאר כי הגענו אליו בצורה מאוד לא מוסכמת – ולכן ראוי להסדיר אותו בחקיקה שתתקבל בהסכמה רחבה. אולי כבר הגיע הזמן לחוקק חוקה, או לפחות לחוקק חוק יסוד שיסדיר באופן פורמלי את מאזן הכוחות בין הרשויות בכל הנוגע לחקיקה ולחקיקת יסוד. אגב, בכלל לא אתפלא אם לגבי הזכויות המוגנות בשני חוקי היסוד קיימת כיום הסכמה רחבה בעם: זכויות המקנות הגנה על החיים, הגוף, הכבוד, הקניין, החירות, היציאה מישראל (לכולם), הכניסה לישראל (לאזרחים ישראלים), הפרטיות וחופש העיסוק. ואם אכן כך הדבר, צריך להכיר בכך שהדרך האפקטיבית היחידה להגן על הזכויות האלה היא באמצעות רשות שופטת חזקה ועצמאית.

אמת חלקית #4: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עבר ברוב של 32 ח"כים בלבד

בהקשר זה חשוב לי להתייחס גם לטענה נפוצה שטוענים נגד הלגיטימיות של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו: הטענה היא שהוא עבר ברוב של 32 ח"כים בלבד, ולכן מדובר בחקיקת יסוד שמלכתחילה לא נחקקה בהסכמה רחבה.

מבחינה מספרית הטענה הזאת בהחלט נכונה – אבל מעבר לכך אין בה אמת. אתם יודעים מהי הסיבה לכך שבאותו יום נכחו מעט ח"כים במליאה? כי באותו יום התקיימו פריימריז במפלגת העבודה, ולכן הח"כים של העבודה פשוט התקזזו עם ח"כים אחרים ולא הגיעו למליאה כדי להצביע בעד החוק (ומפלגת העבודה לא הייתה קטנה אז, כן? היא כללה יותר מ-40 מנדטים, נדמה לי ש-44). (עוד פרטים מרתקים על תהליך חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו תוכלו לקרוא כאן).

אמת חלקית #5: השופטים בישראל ממנים את עצמם

סבבה, אבל אם לשופטים יש כל כך הרבה כוח, הם לפחות צריכים להתמנות פוליטית, על ידי נציגי ציבור – כמו בהרבה דמוקרטיות אחרות. כיום השופטים פשוט ממנים את עצמם, וזה לא משקף את רצון העם.

שוב – גם בשתי הטענות הללו יש אמת, אבל גם היא חלקית.

נתחיל מהטענה שהשופטים ממנים את עצמם. הוועדה לבחירת שופטים בישראל כוללת ארבעה נציגי ציבור (שלושה פוליטיקאים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה) וחמישה גורמים מקצועיים (שלושה שופטים ושני עורכי דין). במשך הרבה שנים הייתה מעין "ברית" אוטומטית בין השופטים לעורכי הדין, וכך אכן נוצר להם רוב אוטומטי במינוי שופטי שלום ומחוזי (מינוי שדורש הסכמה של חמישה מתוך תשעה). עד כאן זוהי האמת, אבל היא כאמור חלקית – בין השאר כי לפני מספר שנים הברית האוטומטית בין השופטים לעורכי הדין חדלה להתקיים.

לגבי המינויים לעליון אין פה אפילו אמת חלקית – מכיוון שמינוי שופט לעליון דורש רוב של שבעה מתוך התשעה. לכן גם אם השופטים ועורכי הדין ונציג האופוזיציה מתאגדים יחד – זה עדיין לא מספיק למינוי שופט עליון. במילים אחרות: המצב כיום דורש הידברות בין כל גורמי הוועדה, ולכן שופטי עליון מתמנים בסופו של דבר בהסכמה, או לכל הפחות ב"דילים" ("אתם תסכימו לשופט מסוים ובתמורה נסכים לשופט אחר").

לגבי טענת המינויים הפוליטיים: אמת, בהרבה דמוקרטיות השופטים הם מינויים פוליטיים. אבל גם זו אמת חלקית, מכיוון שמדובר במינויים פוליטיים מאוזנים, המחייבים הידברות והסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה. הסיבה לכך היא שברוב הדמוקרטיות יש הפרדת רשויות חזקה הרבה מזו הקיימת בישראל. בישראל הפרדת הרשויות היא שברירית, היות שהרוב בכנסת (הרשות המחוקקת) הוא גם זה שמרכיב את הממשלה (הרשות המבצעת). לכן, במובנים רבים, הכנסת והממשלה בישראל הן כמעט רשות אחת.

מכאן שהרפורמה המוצעת – שמקנה לנציגי הקואליציה רוב אוטומטי בוועדה למינוי שופטים – תביא לכך שכל קואליציה תוכל למנות את כל שופטי השלום, המחוזי והעליון שהיא מעוניינת בהם. בעייתי משהו. או במילותיו של מנחם בגין, כשהוא התייחס אל בדיוק אל הרעיון הזה – שלממשלה יהיה רוב מוחלט בוועדה לבחירת שופטים: "במלים אחרות, הממשלה היא זו שתמנה למעשה את שופטינו, והיועץ המשפטי תמך, לצערי, בהצעה זו, הבאה להסוות, בלי הצלחה יתירה, את נסיון ההשתלטות של הרשות המבצעת על בית-המשפט העברי – המיבצר האחרון לחרות האדם במדינה, עליה מאיימת השררה הטוטאליטרית".

אמת חלקית #6: עילת הסבירות הורחבה מדי, ולכן יש לבטלה

אז אם בישראל השופטים הם לא מינויים לגמרי פוליטיים, זה רק מחזק את הצורך לבטל את עילת הסבירות, לפחות בכל מה שלא קשור לזכויות אדם. מה פתאום ששופטים יקבעו שהחלטה של הכנסת או הממשלה – כזו אינה פוגעת בזכויות אדם – אינה סבירה? מי שמם?

אענה בשאלה: מה יקרה אם מחר הכנסת תחוקק מחר חוק שלפיו היא מכהנת מעכשיו עשר שנים במקום ארבע? או חוק שקובע כי שכרו של כל חבר כנסת יעמוד על מיליון שקלים בחודש? אומנם החוקים הללו אינם פוגעים בזכויות אדם, אבל נדמה לי שאין מחלוקת שהם מאוד לא סבירים. במקרים כאלו, מי יגן עלינו אם לא הרשות השופטת?

התגובה הנפוצה לכך היא שיש הבדל בין "חוסר סבירות" לבין "חוסר סבירות קיצוני", ושגם לאחר ביטול עילת הסבירות תוכל הרשות השופטת לבטל החלטות של הרשויות האחרות אם יש בהן חוסר סבירות קיצוני. יש הרבה אמת בטענה זו – גם מבחינה משפטית וגם מבחינה מהותית. עם זאת, לדעתי השאלה שקשה לענות עליה היא היכן עובר קו הגבול בין "חוסר סבירות" לבין "חוסר סבירות קיצוני". נדמה למשל שרבים יסכימו שהדוגמה הראשונה שנתתי (שהכנסת תכהן עשר שנים) היא חוסר סבירות קיצוני – אבל מה לגבי הדוגמה השנייה שנתתי (שכר חברי הכנסת)? ויתרה מכך – אם בד בבד, באותה הרפורמה ממש, משתמשים בכל כך הרבה אמצעים נוספים כדי לרסן ולקצץ מכוחו של בית המשפט – האם אין סכנה בכך שמה שנחשב לקיצוני היום כבר לא ייחשב לקיצוני מחר? אלו שאלות חשובות למחשבה.

כמובן שאחריותה של הרשות השופטת לרסן את עצמה ולהשתמש בעילת הסבירות רק כשמדובר בהחלטות שהן לא סבירות בעליל. אבל גם לכך אפשר לחשוב על פתרונות שבניגוד לרופרמה המוצעת, אינם כוללים ביטול מוחלט של עילה חשובה כל כך: למשל לחייב את בתי המשפט ליישם את עילת הסבירות רק ברוב מיוחד.

לסיום: תגידי, מה ההשתייכות הפוליטית שלך?

זה משנה? כי אני לא חושבת שזה משנה. לדעתי כל מה שכתבתי לעיל אינו תלוי בשיוך פוליטי כזה או אחר. אבל אם אתם באמת רוצים לדעת, זה מה שיש לי להגיד על ההשתייכות הפוליטית שלי: גדלתי במשפחה שהיא ברובה ימנית, בסביבה שהייתה ברובה שמאלנית. בעשרים ומשהו השנים האחרונות היו בחירות שבהן הצבעתי ימינה מהמרכז, בחירות שבהן הצבעתי שמאלה מהמרכז, בחירות שבהן הצבעתי מרכז ובחירות שבהן הצבעתי למפלגות אג'נדה למיניהן שאינן מזוהות עם אף צד. במשך השנים היו לי בן זוג שמאלני די קיצוני, בן זוג ימני די קיצוני, ובני זוג שהיו מתונים לצד מסוים או מרכז. אני חושבת שהזהות היהודית של מדינת ישראל היא חשובה מאוד, ובד בבד אני תומכת מאוד בערכים ליברליים. הדעה שלי לגבי שלום עם הפלסטינים משתנה בהתאם לתקופה שבה אנחנו נמצאים, לשינויים בישראל ולשינויים בעולם.

בקיצור, אני חושבת שמה שאני מנסה לומר כאן – במילים אחרות – הוא שאני עומדת בתוקף על זכותי לאחוז בעמדה פוליטית מורכבת.

ובעצם אולי לא מדובר בזכות, אלא בחובה – החובה של כולנו לאחוז בדעות מורכבות; להיות מסוגלים להגדיר את עצמנו כשמאלנים שאינם מסכימים בהכרח באופן גורף עם כל מה שאהרן ברק עשה; להיות מסוגלים להגדיר את עצמנו כימנים שאינם מסכימים בהכרח באופן גורף עם כל הרפורמה המוצעת של יריב לוין. כי סיסמאות של אמת חלקית מתאימות לפרסומות, אבל לא מתאימות לדיון ברפורמה שתשפיע על כל חיינו – לא משנה באיזה צד של המערכת הפוליטית אנחנו נמצאים.

16 מחשבות על “מה קורה עם מערכת המשפט? הסבר בשפה פשוטה

  1. את שוכחת דבר אחד.. גם אם הכנסת תחוקק חוק נוראי כמו הדוגמאות שהבאת, היא פשוט עלולה לא להיבחר שוב בניגוד לשופטים שאין לציבור יכולת להשפיע על מעשיהם ואם הם יעשו מעשים נוראיים מי יגן עלינו מפניהם? שכן מפני הכנסת הציבור יכול להגן על עצמו באמצעות הקול שלו בבחירות.

    אהבתי

    • תודה על תגובתך המעניינת. זה נכון שכנסת יכולה לא להיבחר שוב ושאצל השופטים המצב שונה – אבל חשוב לזכור שבניגוד לשתי הרשויות האחרות, הרשות השופטת היא הרבה יותר פסיבית (גם כשהיא אקטיבית 🙂 ). כלומר, זה לא ששופטים יכולים סתם ליזום משהו יש מאין – צריך שמשהו יקרה ושבעקבותיו תוגש עתירה, וגם אז רוב מה שהם עושים זה לפרש, ופעם ב- גם לבטל. אגב, אני גם בטוחה שיש גם תשובות נוספות לסוגיה שהעלית (לדוגמה, אין לה כל שליטה במשאבים – שליטה שיש לרשויות האחרות, אין לה כוחות אכיפה משמעותיים וכדומה).

      בכל מקרה, כמובן שאין לי ויכוח על כך שגם כוחה של הרשות השופטת צריך להיות מוגבל ומאוזן מול שתי הרשויות האחרות – אבל הרפורמה המוצעת נוטלת כמעט את כל כוחה, וזוהי הבעיה בעיניי.

      אהבתי

      • הבעיה היא ששופטים היום, אכן יוזמים, על ידי כך שהם שולטים ב "זכות העמידה" , אם בעבר היית היית צריך להוכיח שנגעת באופן אישי מהחלטה כלשהיהרי שהיום על כל נושא יש "עותר ציבורי ", עמותה שניגשת לבית משפט ומקבלת שם סעד.
        לעומת זאת כשהם לא רוצים לדון בתיק מסוים, הם משתמשים בזכות העמידה כדי לטעון שאפילו ח"כ אינו "עותר ציבורי".

        דרך פעולה עיקרית של בית המשפט היא ריקון של חוקים מתוכן, דוגמא קלאסית לזה היא התעלמות מסעיף 7א לחוק הכנסת שקובע שמי שתומך בטרור לא יכול להיבחר, המצב היום נדמה שעד שלא יבוא ח"כ עם החגורת נפץ עליו הוא יוכל להמשיך ולהבחר.

        בסוגייהה הזאת בית המשפט אינו אובייקטיבי כי לבית המשפט יש אינטרס להכניס מפלגה כזאת שאף פעם אינה תומכת בממשלה לגמריי, במצב כזה קשה יותר להשיג רוב בבית הנבחרים, נניח ויש חוק על גיוס שהם כמדניות לא משתתפים אז עכשיו רק 110 חכים , קשה יותר להשיג 61 או רוב מיוחס יותר וזה מחליש את הכוח של הכנסת לקבל חוקים.

        אגב רוב של 61 הוא ממש לא רוב קל ואוטומטי, שנים ארוכות ניסו להגיע ל61…

        הבעיה שהיום הכוח של השופטים הוא בלתי מוגבל, אין מי שיבקר אותם.
        נושאים כמו מדיניות ענישה למשל אינם ניתנים להשפעת הציבור.

        אהבתי

      • ואם לסבתא היו גלגלים? בהצלחה למצוא לפחות 80 חברי כנסת למהלך הזה, וגם אז החוק הקיים מגביל את דחיית הבחירות למינ׳, וזה רק במקרה של מצב מיוחד, עד לסיום המצב המיוחד.

        אהבתי

  2. כתוב בהיר ומעולה. הערה לגבי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – לחוק הוכנס תיקון בשנת 1994 וחברי הכנסת הצביעו לו פה אחד 75 – 0. כך שבפועל הוא זכה בבית המחוקקים לאישרור מחדש.

    Liked by 1 person

    • תודה על תגובתך! כן, קראתי על כך שהוכנס בחוק תיקון שאושר ברוב גדול, אבל הסיבה לכך שלא הכנסתי את זה לפוסט היא שלא הייתי בטוחה מה משמעות העניין: האם כשמצביעים על תיקון, לא מצביעים רק על התיקון עצמו? האם אכן נכון לקרוא לזה אישרור מחדש של החוק בכללותו? אשמח לדעת, זה מעניין אותי.

      אהבתי

  3. הכותבת כתבה כביכול מסמך אוביקטיבי. אבל ברור מהכתיבה שהיא נגד הרפורמה.
    במקום אחד לפחות יש הטעייה אני העריך שהיא מכוונת.
    בפיסקה שמדברת על מבחן הסבירות וטוענת שהוא נחוץ ובמידה והכנסת תחליט שהממשלה נבחרה ל 10 שנים. אני בטוח שהכותבת יודעת שיש יש מבחן אי סבירות קיצונית והחלטה כזאת נכנסת תחת המבחן.
    מבחן הסבירות הוא סתם אפשרות של השופט להכניס את דעתו האישית או הפוליטית. למשל ההחלטה לאפשר לחייל לא לספר את שערו בשם השיויון בצה"ל. זאת התערבות בוטה בנהלי צה"ל. מי קובצ מה סביא ומה לא 12 שופטים שרובם אם אותה השקפת עולם. כמה עוד הטעיות כאלו היו הפוסט הזה.

    אהבתי

      • ראיתי את התוספת. אבל שוב אל חוטאת לאמת אין מבחן חוסר סבירות. יש כרגע סבירות והיא הבעייתית כי היא מאפשרת לשופט להכניס את השקפת עולמו שהיא לא החוק. הבעיה שהרכב השופטים בבג"ץ הוא די הומוגני בהשקפת העולם של האנשים. את שיש בעיה לקבוע מה קיצוני ומה לא אבל זאת בדיוק כמו לקבוע מה סביר ומה לא.
        בגלל אף אחד לא מנסה לנגוע בסעיף הזה. חובר סבירות קיצוני הוא כזה שפוגע בהרבה אנשים. למשל משכורת של מיליון שקל לח"כים;פוגעת בצורה רחבה בהרבה אנשים כי מחייבת הגדלת התקציב בהרבה וכך ישאר פחות לאחרים. שוב קשה לתת כללי אצבע אבל מעצם השם הוא פחות מאםשר הכנסת השקפת עולמו של השופט.

        אהבתי

  4. הספתח שלך נעשה לדעתי באותו נוסח שהשתמשת "אמת חלקית" ואני מצוטט אותך: "אנחנו בוחרים מתוכם 120 נציגים – חברי כנסת"…. אופס… אנחנו בוחרים מפלגות, וגם נקבעה חסימה של מינימום 4 ח"כים למפלגה. בוא ניתן שלושה דוגמאות שמדגימות זאת: הליכוד בראשות בנימין נתניהו זכה ב 32 מושבים. אין ספק שבחרו בביבי, אבל ביחס ל 31 החברים האחרים, ספק רב אם התוצאה היתה משתנה לו היו 31 שמות אחרים. כנ"ל ליאיר לפיד ו-23 הגמדים שנבחרו איתו ובטח יהדות התורה שם בוחרים רבנים את המועמדים וקהל התומכים מצביע אוטומטית לכל רשימה. אז מכיוון שחברי הכנסת לא בדיוק נבחרו (אולי משום כך הם מפמפמים כל הזמן שהם נבחרי העם) וגם הם כבולים לסנקציות חוקיות אם הם יפעלו ויצביעו באופן עצמאי בהתאם לצו מצפונם הרי שנבחרי הציבור הם מריונטות, במיוחד שכ 35 מהם לפחות משמשים בתפקידי שרים וסגני שרים הקשורים לרשות המבצעת, כך שאין בדיוק שתי רשויות עצמאיות אלא רשות מבצעת עם שליטה מלאה בכנסת שנציגיה לא בדיוק נבחרו ושבעקבות קביעת אחוז חסימה גבוה ייתכן גם שהרוב בכנסת לא משקף את רוב העם, כפי שנוטים לחשוב.

    אהבתי

  5. תודה. פוסט חשוב במיוחד.
    הצעה, לערוך קצת;
    א. לקצר.
    ב. להעלות את הרמה.
    ג. לא לזלזל בקוראים.
    יצא שזה כתוב קצת דידקטי ומקטין.

    אהבתי

    • היי! תודה על התגובה. לגבי א' ו-ב' – כתבתי הכי קצר שהצלחתי מבלי להתפשר על הרמה; העלאת הרמה הייתה מחייבת אותי להאריך… לגבי ג' – צר לי שהרגשת כך, הכוונה לא הייתה להקטין אלא לכתוב באופן פשוט וקליל (יחסית לנושאים כל כך כבדים, כמובן). הפוסט הזה נכתב בכוונה כך שכל אחד יוכל להבין אותו – גם אנשים שאינם זוכרים דבר משיעורי אזרחות בתיכון.

      אהבתי

  6. נעשה סדר
    בכל העולם למעט הודו, הפרלמנט/ הממשלה הם אילו שממנים את השופטים.
    רק בישראל, השופטים ממנים את עצמם
    באמצעות רוב (יחד עם העו"ד) שיש להם בוועדה לבחירת שופטים
    ואפילו ללא עורכי הדין יש להם אפשרות להטיל וטו על כל מינוי כי צריך רוב של 7 מתוך 9 כדי לאשר מינוי של שופט.

    מקצוע המשפטים מתחלק לשני חלקים
    חלק אחד טכני כמו חוזים, נזיקין וכיו"ב
    ובזה אין משמעות להשקפת עולמו של השופט
    וחלק אחר מהותי הנוגע לעניינים חוקתיים
    כגון דת ומדינה, חופש הביטוי וכיו"ב.
    בעניינים חוקתיים, פס"ד תלוי מאד בהשקפת עולמו של השופט
    קחי שופט שמאלני ואקטיביסט, הוא יפסוק X
    קחי שופט ימני ושמרן הוא יפסוק על אותו נושא Y
    אמחיש לך את העניין באמצעות ניסוי מחשבתי,
    נניח שנתניהו ממנה את יורם שפטל, ד"ר אביעד בקשי, ד"ר רפי ביטון ופרופ' טליה איינהורן לעליון.
    והם פוסקים לפסול את רע"מ, חד"ש- תע"ל, לאסור תחב"צ בשבת , לסגור את כל בתי העסק בשבת ולהפריד בין המינים בבתי"ס.
    האם תכבדי את החלטות בג"צ ?
    או שתפגיני נגד?
    הבנת ?
    על כל פסיקת בג"צ בעניינים חוקתיים אני יכול להביא אלפי משפטנים שיתנו חוו"ד הפוכה
    ולכן זה טיפשי ולא דמוקרטי לתת לבג"צ להכריע בסוגיות ערכיות השנויות במחלוקת ציבורית כגון גיוס חרדים, זכויות להט"ב וכיו"ב.

    דמוקרטיה פירושה שרק העם באמצעות נציגיו בכנסת הוא זה שמחליט.
    ולכן רק הכנסת היא זו שצריכה להחליט ולהיות הפוסקת האחרונה בכל סוגיה ערכית השנוייה במחלוקת ציבורית
    ואם החוק או החלטת ממשלה סותרת חוק יסוד כזה או אחר, היא צריכה לפנות ליועמ"ש שהיא בחרה כדי שיעשה עבודה טכנית פשוטה כדי לתאם בין החוקים כפי שעשה השופט לנדוי בבג"צ ברגמן.
    זו דמוקרטיה.

    כיום, השאלה מי ימנה את השופטים היא קריטית
    שכן אם המצב הנוכחי ימשיך ולשופטים תהיה זכות וטו על מינוי שופטים
    ההחלטות ימשיכו להיות מוטות לטובת ערכי השמאל
    ונחיה במדינה שבה המיעוט כופה על הרוב את ערכי המיעוט באמצעות בג"צ
    דוגמאות?
    בבקשה:
    ‏בג"צ הכשיר מפלגה של תומכי טרור – בל"ד
    בג"צ לא איפשר לגרש מסתננים
    בג"צ פסל חוק השולל קצבאות מהורים לנערים שהיו מעורבים בטרור.
    בג"צ לא איפשר לשלול תושבות ממחבלים (מוחמד אבו טיר)
    בג"צ לא איפשר למנוע כניסה לארץ של זרים פעילי BDS (לארה קסם)
    ויש עוד עשרות דוגמאות לכך שהמיעוט כופה על הרוב את ערכי המיעוט באמצעות בג"צ.
    ולכן חובה שנציגי הכנסת הם אילו שיבחרו את השופטים
    ואז נקבל בג"צ מאוזן שמשקף את ערכי כלל הציבור.
    ולא את ערכי המיעוט.

    אך זה לא מספיק שכן כאמור לעיל הכנסת היא זו שצריכה לקבוע את הערכים והנורמות החברתיות
    לא בג"צ.
    ולכן חייבים לשנות את הסמכות של בג"צ באופן הבא:
    הכנסת תוכל להחליט בכל נושא, אך לבג"צ תהיה סמכות לפסול אך רק במקרים הנ"ל:
    1. חוקים שרירותיים (כגון מס על ג'ינג'ים)
    2. חוקים שכופים על אדם נורמות התנהגות בד' אמותיו (כגון מה לאכול בביתך הפרטי)
    3. חוקים שיאפשרו לכנסת לבטל את המנגנון הדמוקרטי (כגון שהבחירות יתקיימו פעם ב 7 שנים)

    זהו!
    בכל שאר העניינים אך ורק הכנסת תחליט והיא זו שתבחר יועמ"שים שיעזרו לה לתאם בין החוקים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s