למען קידום הכתיבה המשפטית הפשוטה והנהירה, יצרה עו"ד דנה פאר, מרצה לכתיבה משפטית ואקדמית, את "שיר הקופי פייסט" שהיה ללהיט רשת. כמו בכל בדיחה טובה, גם כאן מסתתרת סוגיה רצינית וכואבת.
קטגוריות
תגית: לשון המשפט
זמן קצר אחרי שפתחתי את הבלוג ופרסמתי את הפוסט הראשון, קיבלתי מייל מעורך דין, שכתב לי כך:
"שבתי לאחרונה מהגולה הקרה לאחר שעבדתי כעו"ד משך 4 שנים באוסטרליה. בשנה הראשונה אף אחד לא יכול היה לקרוא את מה שכתבתי – מכתבים, הסכמים ושאר מרעין בישין. וכל זה למה? כיוון שבאוסטרליה ובאנגליה (ככל הידוע לי) הנחילו את תרבות השפה הפשוטה. כשניסחתי מכתב דרישה רצוף איומים מרומזים על מה שידוע ומה שאינו נטען על ידי מרשי וכו', עורכת הדין שאיתה עבדתי נטלה את הטיוטה, גלגלה לכדור, ולסל (המיחזור). לא עוד הסכם בן 30 עמודים שניתן לכווץ ל-8. לא עוד מכתב דרישה רצוף אמירות חוזרות מכיוונים שונים, מילים נרדפות, ושימוש בליעל בארמית למתחילים. על מנת לעודד ידידותיות למשתמש, לחסוך בעלויות משפטיות ללקוח ולעוה"ד, וכן לחסוך אלפי ימי בימ"ש בשל אי-בהירויות למיניהן – הכלל ברור: אנגלית פשוטה!"
אוי, כמה שרציתי לעשות את התואר השני שלי בחוג ללשון עברית, ולא בפקולטה למשפטים. אלא שבתום שנה של לימודי לשון, כשחבריי ללימודים ניהלו דיונים ערים בסוגיות מרתקות כגון "היקרויות של סמיכות מפורקת" או "צורות בינוני קמוצות בגזרת ל"י" – אני מצאתי את עצמי בפקולטה למשפטים, מנהלת דיון ער עם המזכירה על מספר הקורסים שבו יסכימו להכיר לי כשאחליף חוג.
ובכל זאת, בין חטף קמץ לחולם חסר, מצאתי בחוג ללשון גם כמה קורסים שעניינו אותי. אחד מהם עסק בלשון חז"ל, שהשפיעה רבות על לשון המשפט. מהי לשון חז"ל ואיפה היא מופיעה בשפה המשפטית שלנו – אלו שני הנושאים שאליהם אני רוצה להתייחס בפוסט זה.
הפוסט הזה (להלן: "הפוסט") יורכב מחמש פסקאות קצרות (להלן: "הפסקאות") שיעסקו בחטאי הכתיבה המרכזיים של עורכי הדין (להלן: "החטאים").