איך היו נשמעים המשפטים הבלתי-נשכחים מהסרטים שאהבנו, אילו (חס וחלילה) עורכי דין היו מנסחים אותם? 😉
כנראה שבערך ככה:
איך היו נשמעים המשפטים הבלתי-נשכחים מהסרטים שאהבנו, אילו (חס וחלילה) עורכי דין היו מנסחים אותם? 😉
כנראה שבערך ככה:
בין כתיבה משפטית לקמפיינים פוליטיים קיימים אומנם לא מעט הבדלים, אבל בסופו של דבר – כדי לשכנע את השופטת או את הבוחרת – כולם משתמשים בדיוק באותם האמצעים הרטוריים שהפילוסוף היווני אריסטו תיאר בספרו "רטוריקה" כמה מאות טובות לפני הספירה.
הפוסט הנוכחי יעסוק בארבע טכניקות שכנוע: עיצוב האתוס, חזרות, "אפקט הראשונות" ומילים טעונות. בפוסט אדגים כיצד הטכניקות הללו באות לידי ביטוי הן אצל משפטנים והן אצל קמפיינרים פוליטיים, וכן אסביר כיצד נכון להשתמש בהן ומהם המכשולים שמהם כדאי להיזהר.
"דבר מוזר הוא שמיום הולדתם עד יום מותם שולטים באנשים בני חורין טקסטים שאינם נהירים להם."
(פרנסיס בניון, משפטן בריטי)
כולנו יודעים ששופטים עוסקים בכמויות מסמכים אדירות: בקשות, כתבי תביעה, פרוטוקולים, פסקי דין ועוד. מכיוון שכך, לעורכי הדין חשוב למשוך את תשומת לב השופטים בדיוק אל חלקי המסמך המכילים את המסרים החשובים ביותר. אלא שעורכי דין רבים אינם עושים זאת ביעילות, ובמקום זה הם מציפים את המסמך במשפטים מורכבים, בקלישאות חבוטות ובשלל סימני קריאה. מרוב הדגשות כבר לא רואים את המסר.
בפוסט זה אמליץ על חמש שיטות להדגשה יעילה ואלגנטית של מסרים בכתיבה המשפטית, ואלו הן:
במכתב ההתראה הקצר (והמומצא) שלהלן מסתתרות לפחות שבע שגיאות לשון הנפוצות בקרב עורכי דין. האם תוכלו למצוא אותן?
לאחרונה מצאתי את האוצר הקטן שלהלן – תזכיר שכתב צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה. בתזכיר מתרעם צ'רצ'יל על האורך והסרבול של המסמכים שבהם עוסקים חברי הקבינט, וקובע הנחיות לכתיבת הדוחות בצורה קצרה ובהירה יותר. אני אומנם לא בטוחה שקראו לזה כך כבר בשנות ה-40, אבל מה שצ'רצ'יל מנסה למעשה לעשות כאן זה להנחיל לחברי הקבינט ולצוותיהם את עקרונות השפה הפשוטה.
הרשיתי לעצמי לתרגם את המסמך (הקצר, כמובן!) לעברית, והרי הוא כאן להנאתכם:
אני לא בטוחה מתי הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בה. איך שלא יהיה, דבר אחד בטוח – מרגע שנתקלתי בה (מבלי להבין אותה, כמובן, וגם מבלי לדעת כיצד יש להגות אותה) לא הפסקתי להיתקל בה שוב ושוב. כמעט בכל פסק דין שלמדנו בפקולטה, כמו גם בחלק לא מבוטל מן המאמרים – הופיעה המילה "ודוק".
עם הזמן למדתי ששופטים ומלומדים ממקמים אותה לרוב בתחילת משפט, עם נקודתיים אחריה, בדיוק לפני שהם חוזרים שוב – במילים אחרות – על מה שכתבו לפניה. יש להניח שלא הייתי מקדישה למילה זו מחשבה אחת נוספת – אלא שלפני זמן מה נשאלתי האם תקני לכתוב גם "ודוקו", בלשון רבים. כשפניתי למקורות שונים כדי לבדוק את התשובה (שהיא, אגב: אפשרי בהחלט) – הופתעתי לגלות שלמילה "ודוק" היסטוריה מפוארת ומעניינת.