איך היו נשמעים המשפטים הבלתי-נשכחים מהסרטים שאהבנו, אילו (חס וחלילה) עורכי דין היו מנסחים אותם? 😉
כנראה שבערך ככה:
איך היו נשמעים המשפטים הבלתי-נשכחים מהסרטים שאהבנו, אילו (חס וחלילה) עורכי דין היו מנסחים אותם? 😉
כנראה שבערך ככה:
אוי, כמה שרציתי לעשות את התואר השני שלי בחוג ללשון עברית, ולא בפקולטה למשפטים. אלא שבתום שנה של לימודי לשון, כשחבריי ללימודים ניהלו דיונים ערים בסוגיות מרתקות כגון "היקרויות של סמיכות מפורקת" או "צורות בינוני קמוצות בגזרת ל"י" – אני מצאתי את עצמי בפקולטה למשפטים, מנהלת דיון ער עם המזכירה על מספר הקורסים שבו יסכימו להכיר לי כשאחליף חוג.
ובכל זאת, בין חטף קמץ לחולם חסר, מצאתי בחוג ללשון גם כמה קורסים שעניינו אותי. אחד מהם עסק בלשון חז"ל, שהשפיעה רבות על לשון המשפט. מהי לשון חז"ל ואיפה היא מופיעה בשפה המשפטית שלנו – אלו שני הנושאים שאליהם אני רוצה להתייחס בפוסט זה.
הפוסט הזה (להלן: "הפוסט") יורכב מחמש פסקאות קצרות (להלן: "הפסקאות") שיעסקו בחטאי הכתיבה המרכזיים של עורכי הדין (להלן: "החטאים").