לפני כמה שנים נתקעתי באמצע הכתיבה של פרק בתזה שלי. הימים שלי אז נראו בערך ככה: כותבת, מוחקת, כותבת שוב, מתעצבנת, קמה, מרימה את החפצים מהרצפה, מפעילה רומבה, מורידה את החפצים מהשולחנות (הרצפה מעולם לא הייתה כה נקייה), שוב מנסה לכתוב, שוב מוחקת. אחרי שלושה חודשים כאלה כתבתי מייל מיואש למנחה שלי. ואז קרה סוג של נס: היא כתבה לי עצה – ומחסום הכתיבה שלי פשוט… נעלם.
קטגוריה: כתיבה מקצועית
בין כתיבה משפטית לקמפיינים פוליטיים קיימים אומנם לא מעט הבדלים, אבל בסופו של דבר – כדי לשכנע את השופטת או את הבוחרת – כולם משתמשים בדיוק באותם האמצעים הרטוריים שהפילוסוף היווני אריסטו תיאר בספרו "רטוריקה" כמה מאות טובות לפני הספירה.
הפוסט הנוכחי יעסוק בארבע טכניקות שכנוע: עיצוב האתוס, חזרות, "אפקט הראשונות" ומילים טעונות. בפוסט אדגים כיצד הטכניקות הללו באות לידי ביטוי הן אצל משפטנים והן אצל קמפיינרים פוליטיים, וכן אסביר כיצד נכון להשתמש בהן ומהם המכשולים שמהם כדאי להיזהר.
בין אם מדובר במכתב, בכתב טענות או בכל מסמך משפטי אחר – למילים שאתם כותבים יש קצב ומלודיה. איך משתמשים באורך המשפט? מתי לקטוע אותו? ומה הערך של קריאה בקול? הקשיבו למנגינה שבטקסט המשפטי.
כולנו יודעים ששופטים עוסקים בכמויות מסמכים אדירות: בקשות, כתבי תביעה, פרוטוקולים, פסקי דין ועוד. מכיוון שכך, לעורכי הדין חשוב למשוך את תשומת לב השופטים בדיוק אל חלקי המסמך המכילים את המסרים החשובים ביותר. אלא שעורכי דין רבים אינם עושים זאת ביעילות, ובמקום זה הם מציפים את המסמך במשפטים מורכבים, בקלישאות חבוטות ובשלל סימני קריאה. מרוב הדגשות כבר לא רואים את המסר.
בפוסט זה אמליץ על חמש שיטות להדגשה יעילה ואלגנטית של מסרים בכתיבה המשפטית, ואלו הן:
במכתב ההתראה הקצר (והמומצא) שלהלן מסתתרות לפחות שבע שגיאות לשון הנפוצות בקרב עורכי דין. האם תוכלו למצוא אותן?
לאחרונה מצאתי את האוצר הקטן שלהלן – תזכיר שכתב צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה. בתזכיר מתרעם צ'רצ'יל על האורך והסרבול של המסמכים שבהם עוסקים חברי הקבינט, וקובע הנחיות לכתיבת הדוחות בצורה קצרה ובהירה יותר. אני אומנם לא בטוחה שקראו לזה כך כבר בשנות ה-40, אבל מה שצ'רצ'יל מנסה למעשה לעשות כאן זה להנחיל לחברי הקבינט ולצוותיהם את עקרונות השפה הפשוטה.
הרשיתי לעצמי לתרגם את המסמך (הקצר, כמובן!) לעברית, והרי הוא כאן להנאתכם: